כפי שהרבה מאיתנו יודעים, יש רגעים שהם רגעי מפנה.
טקס הבר מצווה הוא למעשה טקס חניכה, מעבר מרמה אחת של תודעה או בגרות, לרמה אחרת.
מדובר באירוע בו כל בני המשפחה מתאחדים כדי לברך ולכבד את הילד, שמוצא את דרכו בעולם המבוגרים.
דרך נוספת לכבד, שלא נאמר להוקיר את המאורע, היא לצלם תמונות שיחשפו אספקטים בחווייתו של הנער הבוגר.
באילו תמונות כדאי להשקיע? מה כדאי לתעד?
אילו תמונות באמת חשוב לקבל
שאלות אלו ואחרות יקבלו מענה, או לפחות נקודת מבט מסוימת, במסגרת כתבה זו. הרבה מאיתנו חושבים, בייחוד אם יש לנו רקע מקצועי מסוים – שהתמונות שכדאי, ראוי, וחשוב לצלם הן אלו הקשורות בהנחת תפילין או העלייה לתורה. ואנחנו לא אומרים שזה לא נכון. ועם זאת, נטען ונביא נקודה נוספת: הנקודות החשובות ביותר הן הנקודות האמיתיות. הנקודות שמתרחשות בהן רגעים של אמת, שאם ייתפסו בעדשת המצלמה יהוו שיקוף מדויק ומעצים למה שהתרחש בטקס החניכה, בר המצווה, עצמו.
כך, שלפני הכל, אנחנו רוצים להניח את האחריות בידי צלם מומחה, צלם עליה לתורה / בר מצווה, כזה שיידע לזהות את הרגעים לצלם. בין אם מדובר ברגעים בהן הנער בדיוק מניח תפילין, קורא מספר התורה, או רק עומד בצד ובוהה באוויר. יש שיקראו לכך, "הרגעים הטבעיים". ואכן, כשהנער שואף להתקרב לאלוהים, הוא למעשה מתקרב לטבעו. וטבעו של הנער יכול להיות מובע על ידי כל פעולה מתרחשת. צלם ער ונוכח יכול לשים לב "לרגעים הטבעיים" ולתעדם לשנים הבאות. כדי לשקף לנער המתבגר, איך הוא נתפש ונתפס לעיני המצלמה.
לצלם את רגעי החניכה המקודשים
והרי, רבים מאיתנו יודעים, שעבודת מידות שלא נאמר, מצוות, היא זו הדורשת מאיתנו להתקרב יותר לעצמנו ולאלוהינו. ומהי חניכה עבור הנער אם לא התקרבות לעצמו ולאלוהיו. האם יש ביטוי נכון ומדויק יותר לבגרותו? איננו יודעים. מטרתם של שיקופים, או "תצלומים" בחיינו – היא להראות ולחשוף לנו את עצמנו. כך שנדע כמה אנחנו מתקרבים לעצמנו, או לא. אין מטרתו של הצלם, לתפוס את כל הרגעים "היפים", בהכרח. אלא את דמותו ובבואתו של הנער, "בסביבתו הטבעית", ברגע חניכתו. היכולת לתפוס את הרגעים האמיתיים והטבעיים בטקס בר המצווה, יכולה להעניק מתנה שערכה לא יסולא בפז.
ישנם רגעים שחשוב לתפוס, בעגה המקצועית. אם מצד אחד, אנחנו מתייחסים לצילום כדרך לתפוס רגעים אמיתיים, ולשקף למצולם את נראותו. מצד שני, אנחנו יכולים להתייחס לצילום כפולחן מסוים. כדרך לקדם החלטה או שלב מסוים בחיים. והעלייה לתורה, היא גם "שלב בחיים", וגם החלטה. בין אם אנחנו מצלמים את העלייה לתורה עצמה, את הרכינה על קיר הכותל, את המרחב עצמו על כל משתתפיו או זוויות שונות של הנחת התפילין. אנחנו יכולים לצלם את המתרחש ולהכניסו לתמונה, כדי לקדש את מה שקרה ברגע ההוא בו הנער החליט להתקרב לעצמו, לאלוהיו ולבגרותו. אלו הם דברים שצלם תמונות ווידאו לעליה לתורה יכול ללכוד בעדשת מצלמתו.
לסיכומו של דבר: באילו תמונות כדאי להשקיע
כך שאנחנו יכולים להשקיע בתמונות מתוכננות מראש, כמו: רגע העלייה לתורה, כריכת התפילין, קריאה בספר התורה, וכן הלאה. ואנחנו יכולים להשקיע בצלם שיודע לאלתר וליצור יש מאין בו ברגע. ולאפשר לו לתפוס את כל הרגעים המקודשים בתהליך החניכה של הנער המתבגר, בזמן התקרבותו לעצמו, אלוהיו ובגרותו.
